החלטה בתיק בע"ח 36232-04-13

1. בפני בקשה לגילוי חומר חקירה, בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ").

2. נגד המבקש, כיום בגיר, הוגש כתב האישום בת"פ 48009-02-10, המייחס לו עבירה של מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 14 לפי סעיף 345(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בנסיבות המנויות בסעיף 345(א) (3) לחוק, אותה ביצע, לכאורה, במהלך קיץ 2007, בהיותו קטין בן 16.

3. כתב האישום הוגש ביום 22.9.11, כעבור כארבע שנים מיום ביצוע העבירה, וזאת באישור המשנה לפרקליט המדינה ביום 17.8.11. 

4. במסגרת הבקשה עותר המבקש להעמיד לרשותו את המסמכים הבאים;

                      א.         השתלשלות כרונולוגיות של מעבר התיק בין גורמי התביעה השונים לבין היועץ המשפטי לממשלה.

                      ב.         ההנחיות הפנימיות עליהן ביסס המשנה ליועץ המשפטי לממשלה את החלטתו להגיש כתב אישום.

                       ג.          פירוט בכתב של הנימוקים שהנחו את המשנה ליועץ המשפטי לממשלה במתן אישורו להגשת כתב האישום, בחלוף תקופת ההתיישנות בהתאם להוראות סעיף 14 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: "חוק הנוער").

                      ד.         פירוט מספר התיקים בשנים 2007-2012 בהם ניתן אישור לפי סעיף 14 לחוק הנוער, ומספר התיקים בהם סירב היועץ המשפטי לממשלה להשתמש בסמכותו זו.

טענות המבקש

5. לטענת ב"כ המבקש, המסמכים המנויים בסעיף 4א-4ג לעיל, נחוצים למבקש על מנת לבחון האם החלטת היועץ המשפטי בעניין הגשת כתב אישום כנגדו, התקבלה לאחר שכל הנתונים אודות המבקש הובאו לידיעתו, שכן למבקש נסיבות אישיות חריגות וקשות, כפי שבא לידי ביטוי בתסקירי שירות מבחן שניתנו בהיות המבקש קטין. בהקשר זה, הפנה ב"כ המבקש להחלטתי בע"ח 25643-01-12, בה הורתי למשיבה להעביר לעיונו של ב"כ המבקש מסמכים דומים. ב"כ המבקש הוסיף כי מדובר בהחלטה אשר המשיבה פעלה על פיה ולא ערערה עליה. 

6. עוד טען ב"כ המבקש כי לצורך בחינת טענת "הגנה מן הצדק" דרושה לו רשימת המקרים בהם היועץ המשפטי לממשלה עשה שימוש או נמנע מלעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 14 לחוק הנוער, לטענתו, רשימה זו יש בה כדי להשפיעה באופן ישיר על טענתו של המבקש להגנה מן הצדק, ובהתאם להנחיות בית המשפט בעע"מ  2398/08 מדינת ישראל-משרד המשפטים נגד אליצור סגל (מיום 19.6.11) (להלן: "עניין סגל"), יש לראות ברשימה כחלק מחומר החקירה ולאפשר למבקש לעיין בה. בהקשר זה הפנה ב"כ המבקש גם לע"ח (מחוזי י-ם) 2993/09/12 נאווי נ' מדינת ישראל  (מיום 9.12.12), שם בית המשפט  נעתר לבקשה לגילוי חומר חקירה תוך צמצום מספר השנים שלגביהן התבקש מידע אודות מכלול התיקים שהוגשו בהם כתבי אישום בעבירה מסוימת, כפי שנעשה בפסק הדין בעניין סגל.

עמדת המשיבה

7. ב"כ המשיבה מתנגדת להעברת החומר המבוקש לידי ב"כ המבקש. לדבריה, החלטת היועץ המשפטי לממשלה לגבי ההחלטה להעמיד קטין לדין בחלוף שנה, אינה טעונה הנמקה, שכן אין מדובר בהארכת תקופת התיישנות להגשת כתב אישום, אלא בחינת ההחלטה על ידי דרג מחליט גבוה יותר. משכך, כשם שאין חובה על פרקליט לנמק החלטתו להגשת כתב אישום, כך החלטת היועץ המשפטי לממשלה, אינה טעונה הנמקה.

8. עוד טוענת ב"כ המאשימה, כי בהוראות חוק הנוער לא קיימת דרישה לפיה על היועץ המשפטי לממשלה לנמק החלטתו. והפנתה בעניין לע"ח 45516-1212 מדינת ישראל נ' פלוני (מחוזי חיפה) (להלן: "בע"ח פלוני"). ב"כ המשיבה הוסיפה כי השיקולים להעמדת קטין לדין בחלוף שנה מעת ביצוע העבירה מעוגנים בהנחיית פרקליט המדינה, אשר ניתן לעיין בה, ודי בה כדי ללמד מהם השיקולים הרלוונטיים המנחים בעניין.

9. ב"כ המשיבה סבורה כי לצורך ביסוס טענת הגנה מן הצדק, על המבקש להניח בפני בית המשפט תשתית עובדתית התומכת בטענתו. לדבריה, ב"כ המבקש לא הציג בפני בית המשפט ולו ראשית ראיה בדבר אכיפה בררנית בהחלטת המשנה לפרקליט המדינה וכי טענתו הועלתה כטענת הגנה פוטנציאלית בלבד.

דיון והכרעה

10. סעיף 74 לחסד"פ, קובע בסעיף משנה (א) את זכותו של הנאשם שהואשם בעבירה מסוג פשע או עוון לקבל לעיון ולהעתקה את חומר החקירה וכן את רשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת והנוגע לאישום.

למושג "חומר חקירה" שלושה מאפיינים: ראשית- חומר הרלוונטי לכתב האישום, ויש לפרש בהרחבה את המושג רלוונטי; שנית- המושג "חומר חקירה" מתפרש גם על ראיות המשתייכות לפריפריה של האישום; שלישית- אין לכלול בגדר "חומר החקירה" ראיות שהרלוונטיות שלהן אינה קיימת, או שהיא רחוקה או שולית בלבד (ראו בעניין זה בש"פ 91/08 מדינת ישראל נ' שיבלי פסקה 6) (להלן: "בש"פ שיבלי")

בבש"פ שיבלי חזרה כבוד השופטת פורקציה על הכלל לפיו המונח חומר חקירה זכה בפסיקה לפרשנות מרחיבה: